תארו לעצמכם ילדון בן שלוש, סקרן וצמא לדעת, שמגלה עולם חדש ומרתק דרך אפליקציה. זהו סיפורו של מעיין, שהצית את אהבתו לקריאה וכתיבה באופן עצמאי ומהנה בעזרת טייפיט!
כשמעיין היה כמעט בן 3, הוא ראה את אחיו הגדול (בן 5 וחצי) מתנסה בטייפיט בטאבלט. כמו כל אח צעיר, מעיין רצה לעשות מה שאחיו עושה, במיוחד כאשר ראה שמעורב כאן מכשיר אטרקטיבי עבורו – הטאבלט.
וכך, בגיל 3 נחשף לראשונה לעולם האותיות והתחיל במסע המרגש שלו לעולם הקריאה וכתיבה. תהליך הלמידה של מעיין התחיל כאשר לפני השימוש הראשון שלו בטייפיט לא נעשתה חשיפה מכוונת ומודעת לאותיות, לא בבית ולא בגן.
מרגע הלחיצה הראשונה על מקלדת הטייפיט, ניצוץ סקרנות נדלק במעיין והוא החל להתעניין באותיות סביבו – בשמו, בשם אחיו, ואפילו בשמות חבריו בגן ("גם לאיתן יש נ' סופית!").
וכך, באופן טבעי ומשחקי, מעיין התחיל לחבר צורה לצליל, לזהות אותיות וככל שהכיר יותר את האותיות, התחיל לחפש אותיות מוכרות בספרים ולציין את שמן.
מיום ליום ראינו איך גם הערנות הפונולוגית שלו התפתחה – הוא התחיל לזהות איפה בטקסט נמצאות האותיות במילים שהוא שומע. כל התהליך נעשה ללא חשיפה לניקוד.
ככל שהתקדם בתרגול, התחיל גם לקרוא בעצמו מילים בודדות בכל ספר שהגיע לידיו. בספרים שהכיר, קרא גם צירופים. וגם מחוץ לבית ולגן – כל יציאה לרחוב הייתה גם הזדמנות לחקירה נוספת – מעיין התחיל לקרוא את השלטים בדרכים.
במקביל, באופן ספונטני לחלוטין, הוא התחיל גם לכתוב! הוא התאמן בכתיבת אותיות ששמע, והיה מפיק את הצליל בעצמו לאחר שכתב את האות. כך התקדם בכתיבה של אותיות עד שהצליח לכתוב מילים בודדות וצירופים.
היום, בגיל 4 וקצת, טייפיט כמעט ואינו בשימוש עבור מעיין (אלא רק כאשר רוצה זמן מסך...). החשיפה החווייתית דרך האפליקציה הובילה אותו לקרוא מילים וצירופים, להקליד באופן עצמאי בטאבלט ולכתוב לבד. האוריינות הפכה לחלק בלתי נפרד מחיי היום-יום שלו, ומאפשרת לו לחקור את תחומי העניין שלו ולכתוב דברים שהוא רוצה לציין או לזכור.
ההצלחה הזו לא רק העניקה למעיין כלי חשוב לחיים, אלא גם העצימה אותו, תרמה לביטחונו העצמי ולתחושת המסוגלות שלו.